רותם פירזול בע"מ נ' הכל בו בלומנטל - הרץ בע"מ

החלטה

1.ביום 6.7.10 הארכתי את המועד להגשת ההתנגדות, בעיקר בשל טענות ההגנה לגופן. באותה החלטה קבעתי, כי דין העיקולים שהוטלו בהוצאה לפועל קודם לאותה החלטה כדין עיקולים זמניים, ועל כן, אלא אם תוגש תוך 7 ימים בקשה המבססת את הצורך בהותרת העיקולים על כנם (בצירוף כתב התחייבות ותצהיר) – יבוטלו העיקולים.

2.ביום 21.7.10, לאחר שתם לו מזמן המועד להגשת אותה בקשה, הגישה המשיבה בקשה לעיין מחדש בהחלטת 6.7.10, מהטעם שאחת התגובות שהוגשה על ידה לא עמדה נגד עיני בעת מתן ההחלטה.

באותו יום קבעתי, כי באותה תגובה אין כדי לשנות את התוצאה, וההחלטה מיום 6.7.10 עומדת בעינה.

3.רק ביום 9.8.10, ולאחר שהמבקשת ביקשה ליישם את החלטת 6.7.10, ובקשתה זו הועברה, לפנים משורת הדין, לתגובת המשיבה, הגישה המשיבה בקשה להותרת העיקולים על כנם, כעיקולים זמניים, תוך שהיא מתייחסת כלאחר יד לאיחור בן "ימים ספורים בלבד", שאולי היה נכון להגיש לגביו בקשה להארכת מועד, אולם שלא אמור להיות בו כדי לחסום על הסף את הגשת הבקשה עתה. לא הוגשה בקשה להארכת מועד ביחד עם בקשה זו.

4.הדברים מקוממים. המועד שנקצב, מלכתחילה, היה 7 ימים, והוא נקצב ביום 6.7.10. אפילו סברה ב"כ המשיבה, כי טובים סיכוייה להביא לשינוי ההחלטה בשל אותה תגובה שלא הגיעה לעיוני, היה עליה להיערך, כבר ביום 6.7.10, לכך שתיאלץ להגיש את הבקשה לעניין העיקולים, תוך ימים ספורים (ולכל היותר תוך ימים ספורים מההחלטה בבקשה לעיון חוזר). האיחור המדובר הוא איחור בן למעלה מ-10 ימים מאז ההחלטה השניה, ובן כ-25 ימים מאז ההחלטה הראשונה; כאשר המועד הראשוני שנקצב היה קצר, בשל דחיפות העניין, מדובר באיחור של 150% (או 350% מאז ההחלטה הראשונה) – איחור שלא ניתן לפוטרו כלאחר יד, ולבטח שלא ניתן לעשות כן בלא להגיש בקשה להארכת מועד. יש לזכור, כי עסקינן בעיקולים המוטלים על חשבונות בנק ועל רכוש של חברה קיימת ופעילה, ואפילו המשיבה אינה טוענת אחרת.

5.גם לגוף העניין, לא תוכל הבקשה להתקבל: לשאלת ההכבדה אמנם הובאו נתונים מסוימים, היכולים ללמד על קשיים כלכליים בהם נתונה המבקשת (אך באותה מידה, כפי שטענה המבקשת בתגובתה, יכולים להעיד בסך הכל על איתנות כלכלית כללית, המתנהלת בדרך של קבלת אשראים מבנקים, כמקובל במחוזותינו); אולם, לגוף העניין אין בבקשה דבר וחצי דבר, ובעיקר אין בה התייחסות לטענות ההגנה של המבקשת, אותן טענות שבגינן הארכתי למבקשת את המועד להגשת ההתנגדות, ומצאתים ראויים לבירור לגופן. בנסיבות כאלה, לא עמדה המשיבה בדרישות התקנות לעניין סעדים זמניים, בכך שלא ביססה בראיות מהימנות דיין את עילת התביעה עצמה (שעתה אין היא עומדת עוד לבדה).

6.משכך, נדחית הבקשה להותרת העיקולים על כנם. אני מחייב את המשיבה בהוצאות המבקשת בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ. משעתה נכנסה לתוקפה ההוראה בהחלטת 6.7.10 בדבר חיוב המבקשת בהוצאות המשיבה בגין הארכת המועד, נמצאו שתי פסיקות הוצאות אלה מקזזות זו את זו.

אני מורה על ביטול העיקולים שהוטלו בהוצאה לפועל, ועל החזרת הערובה שהפקידה המבקשת.

ניתנה היום, ז' אלול תש"ע, 17 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: